אז זהו זה, נאס"א! הגענו!! המרכז עצמו יפה להפליא. בניינים מיושנים מבטון, עמידים להוריקנים שחולפים כאן מידי פעם, פזורים על פני מרחב עצום של מדשאות. המסדרונות מרופדים בצילומים מרשימים של טילים, חלליות ואסטרונאוטים מכל ששים השנים המרתקות של חקר החלל.

בניין האסטרונאוטים S4

קבלת הפנים מאד מקצועית: צילומים, טביעות אצבעות, אישורי כניסה ולו"ז מסודר ועמוס משמונה בבוקר ועד לשעות אחר הצהריים.

יוצאים לבניין האסטרונאוטים S4, שם מקצים לנו, צוות AX-1 , חדר ובו ארון מלא חטיפים אמריקאים, חמאת בוטנים ומקרר עם פחיות, מכונת אספרסו הוסיפו לטובת הלא אמריקאים שבצוות.

בעוד אני מהלך בין הבניינים, מוקף בלחות המהבילה של יוסטון, אני מעלים עין משביל גללי יעלים (ממדבר יהודה? או שמא עליתי על איזה חייזר שהם מסתירים?) אבל חיש מהר מתברר שלהקת צבאים המטיילים במתחם ללא חשש היא האחראית לסימני הדרך שדבקו בנעליי.

פה ושם מונחים אופניים לשימוש הציבור, אך הם מימי הקמת נאס"א בשנת 1958 (אופס, גם אני מאותה שנת ייצור…).

אלו ציפיות היו למדריכים מהאסטרונאוטים הפרטיים?

הקורסים מתקיימים בכיתות מחשבים ובבניין הגדול שמספרו 9, ובו נמצאים מודלים בגודל טבעי של כל מרכיבי תחנת החלל, של המעבורת ושל כל שאר רכבי החלל והרובוטים המיועדים לירח ומעבר לו.

המדריכים מאד מסודרים, מקפידים לא לפספס דבר. יש כאן אפילו מדריכים ותיקים שזוכרים את ההכשרה של צוות קולומביה וכמובן את אילן. אני מניח שהם לא ממש ידעו למה לצפות מהאסטרונאוטים הפרטיים ( PAM – Private Astronaut Mission ), אך נראה שהם מתרשמים לטובה מהרצינות שבה אנחנו מתיחסים להכשרה ומתכוננים לכל המשימות המורכבות שלפנינו.

רוצים להכיר את החברים שלי לצוות? – בפוסט הבא