יומנים נשרפים, אותיות פורחות באוויר | אמנית : נועה רמון.

אילן רמון, מפקדי וחברי הטוב, היטיב לתעד בפירוט רב את כל העובר עליו במהלך ההכנות והאימונים לקראת השיגור לחלל במעבורת "קולומביה". הנה קטע המתייחס לתחנת החלל, ממכתב שכתב בדיוק לפני 21 שנים, ימים לפני ראש השנה:

מכתב לחיל האוויר אוקטובר 2000 - נכנסנו לפיינל לפני המראה

שלום לכולם,

........התפתחות מעניינת נוספת קרתה בנאס''א, מאז חודש יולי האחרון. סוף סוף שוגר, לאחר שנתיים של דחיות ועיכובים, רכיב קריטי לתחנת החלל הבינלאומית – ''רכיב השירות'' ("service module"). זהו הרכיב השלישי בלגו ההולך ונבנה בחלל, רכיב שנבנה ברוסיה בהשקעה כספית אמריקאית. הרכיב הזה הוא קריטי, כיוון שהוא מאפשר למעשה לאסטרונאוטים להתחיל לאייש את תחנת החלל, משום שהוא מכיל את מערכות החיים הנדרשות לכך.

ברגע ששוגר הרכיב וחובר בהצלחה לתחנה, נכנס הפרוייקט להילוך גבוה. בתחילת החודש הבא ישוגר הצוות הראשון לתחנת החלל, ומרגע זה תהיה התחנה מאוישת באופן קבוע במהלך 15-20 השנים הבאות. זוהי, ללא ספק אבן דרך חשובה בהמשך דרכה של האנושות בחקר החלל. הצוות הראשון שיישלח ימנה שלושה אנשים. המפקד הוא אסטרונאוט אמריקאי בשם שפרד, ויחד אתו שני קוסמונאוטים רוסים. שלושתם מתוכננים לשהות בתחנה ארבעה חודשים. במהלך שהייתם בתחנה יעסקו השלושה בעיקר בהמשך הרכבתה ובהפעלת רכיביה. בפרק הזמן הזה תמשכנה להגיע לתחנה מעבורות חלל עם רכיבים נוספים, ורכבי חלל רוסיים לא מאוישים מסוג ''פרוגרס'', שיביאו איתם אספקה וישמשו גם כמקום לאחסון האשפה. עם סיום תפקידם מתנתקים כלי רכב אלה מהתחנה, נופלים ונשרפים באטמוספרה. מלאכת הרכבת תחנת חלל תארך כחמש שנים נוספות.

עם הזמן, כשתושלם הרכבתה, יתפנו האסטרונאוטים יותר ויותר לביצוע מחקרים מדעיים: המטרה לשמה התחנה הוקמה, למעשה. הימצאות אסטרונאוטים בחלל ברציפות – 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה, ב – 20 השנים הבאות – מחייבת את נאס''א לשנות את אופי וסגנון עבודתה בצורה משמעותית. עד היום אופיינה העבודה ב''פולסים'' של מאמץ בכל פעם שהיתה מעבורת בחלל, משהו שארך בין שבוע לשבועיים וחצי. והנה עכשיו, הופכת העבודה לרצופה, במשמרות, סביב השעון. קצב הטיסות צפוי גם הוא להתגבר: בשנה הקרובה מתוכננות להמריא שבע מעבורות, כך שניתם בהחלט לומר שנאס''א נמצאת כרגע בעיצומו של מהפך בגנון ובקצב העבודה. ולסיום, סיפור נחמד ממסדרונות נאס''א:

יומיים לאחר שנחתה המעבורת ''אטלנטיס'' מטיסתה המוצלחת האחרונה, נכנס אלינו לחדר אד לוי, אסטרונאוט שביצע במסגרת הטיסה ''ריחוף בחלל'' יחד עם הקוסמונאוט רוסי, וסיפר לנו על אחת מחוויותיו. הריחוף בחלל נמשך בדרך כלל בין שש לשמונה שעות ודורש מהאסטרונאוטים ריכוז ומאמץ רב. ובכן, באחד הקטעים במהלך הריחוף היה צריך לוי להמתין כשלוש דקות עד שבן זוגו הרוסי יסיים עבודה מסוימת. האסטרונאוט שפיקח עליהם מתוך תא המעבורת היפנה את תשומת לבו של לוי כלפי מטה, ואמר לו שהם חולפים כרגע מעל דרום אמריקה, באופק מתחילים לראות את הזריחה ומתחתם סופת ברקים ענקית. לוי מספר שהסיט את עצמו כך שהמעבורת ותחנת החלל תהיינה מאחוריו, והוא יהיה מנותק מהעולם, לבד מול הטבע וכדור הארץ. כשהסתכל למטה, הוא מספר ראה מחזה מדהים: סופת ברקים ענקית מתחתיו, אלפי הבזקי ברקים מתרוצצים הלוך ושוב בכל המרחב, ובאופק – פס דק של אור ראשון עולה מן השמש המתחילה לזרוח. ''זה מחזה'' אמר אד, ''שלא ראיתי מעולם ולא אשכח לעולם''.

זהו להפעם. שתהיה לכולנו שנה טובה!

אל''מ אילן רמון, יוסטון.

אילן עצמו לא התארח בתחנת החלל הבינלאומית. הוא וחבריו למעבורת קולומביה ערכו את הניסויים עליהם היו מופקדים בחלל, מבלי להתחבר לתחנה.